שינויים בתפיסה של טיפול DVT חריף

פקקת ורידים עמוקים (DVT) של הגפיים התחתונות היא מחלה שכיחה הנגרמת על ידי קרישת דם בוורידים העמוקים של הגפיים התחתונות וחסימת לומן, וכתוצאה מכך שורה של תסמינים קליניים.

DVT היא מחלת כלי הדם השלישית בגודלה אחרי מחלות כלי דם ועורקים במוח, ושיעור ההיארעות שלה עולה משנה לשנה.DVT כולל סדרה של תהליכים פתופיזיולוגיים, וחלק מהחולים עלולים לפתח תסחיף ריאתי, תסמונת פקקת ורידים עמוקים, ובסופו של דבר להוביל לנכות או למוות.

בפרט, חולי DVT שתוקפים בבית החולים משולבים לעיתים קרובות עם או משניים למחלות אחרות, כגון החלפת מפרקים אורטופדית, טראומה מרובה, עמוד שדרה או נוירוכירורגיה, מיילדות וגינקולוגיה, אונקולוגיה, מחלות כרוניות ברפואה פנימית וכו', אשר מלאות. כמעט בכל מחלקה בבית החולים הכללית ובעלי מאפיינים של הופעה נסתרת, ל-80% מהחולים אין תסמינים קליניים בשלב מוקדם, ומוות פתאומי מתרחש לעתים קרובות אם האבחון והטיפול אינם בזמן.

בשלב מאוחר יותר, הם לא רק נוטים להישנות אלא גם לסיבוכים ארוכי טווח גבוהים.ביניהם, שיעור ההישנות של VTE ב-5 שנים הוא 24.3%, ושיעור ההישנות של VTE ב-8 שנים הוא 29.7%.שיעור ההיארעות של תסמונת פוסט-טרומבוטית (PTS) יכול להגיע ליותר מ-65%.גם ליתר לחץ דם ריאתי כרוני (CTEPH) יש שכיחות גבוהה, עלות הטיפול גבוהה, מה שמביא לנטל כלכלי כבד על החולים.לכן, כיצד למנוע ולטפל טוב יותר ב-DVT היה דאגה נרחבת של רופאים.

בשנים האחרונות פותחו נוגדי קרישה פומיים חדשים ונעשה בהם שימוש נרחב, המוצרים של מסנני הווריד הנבוב התחתונים שופרו ללא הרף, היישום הקליני הפך בשל וסטנדרטי, הצנתרים הטרומבוליטיים והמכשירים המכניים להסרת פקקים דינמיים היו בשימוש נרחב, וכן תפיסת הטיפול של DVT השתנתה בהדרגה.

ב-20 השנים האחרונות ניתן לומר שהיא עברה ארבעה שלבים: מתן חשיבות לטיפול בסימפטומים, שליטה בהתפשטות הפקקת, מתן חשיבות להסרת הפקקת ומייחס חשיבות לסילוק האטיולוגיה.